פסק-דין בתיק ת"א 9649-11-08

פתח דבר

התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי תקשורת סלולאריים בארץ, ומהארץ ליעדים בחו"ל באמצעות מכירת שירותי תקשורת וכרטיסי חיוג. הנתבעת 1 הינה חברה המתמחה בתחום איסוף הנתונים האוטומטי ומספקת פתרונות כוללים בתחום "הברקוד".

בפברואר 2006 התקשרו התובעת והנתבעת 1 בעסקה לפיה תספק הנתבעת 1 לתובעת חבילת שירותים (להלן - ההסכם). לצורך אספקת שירותי התוכנה והפיתוח, התקשרה הנתבעת עם חברה אחרת, מובילוגיק (להלן - מובילוגיק). המחלוקת בין הצדדים היא בעניין התשלומים בהתאם להסכם, אשר הביאו בסופו של דבר להפרתו. 

בדיון מיום 31.3.11 הסכימו הצדדים לצרף כנתבעת נוספת את בוס-דיימקס בע"מ, הנתבעת 2, אשר רכשה את פעילותה של הנתבעת 1 וקיבלה לידיה את כל זכויותיה של הנתבעת 1, לרבות ההסכם עם התובעת.

טענות התובעת

ביום 31.1.08 קיבלה התובעת הודעה ממנכ"ל מובילוגיק, כי היא עתידה להיות מנותקת לאלתר משרותי התוכנה. זאת בשל חוב כספי של הנתבעת למובילוגיק. בתחילת פברואר 2008 נותקה התובעת מהמערכת למשך כ-24 שעות וספגה עקב כך נזקים כבדים.

ביום 16.4.2008 הודיע נציג מובילוגיק למנהל התובעת, כי הנתבעת 1 חדלה מלשלם עבור השירותים הניתנים ע"י מובילוגיק, וכי היא עומדת לנתק את התובעת משירותי התוכנה לאלתר. איום הניתוק, שהתממש בעבר, העמיד את התובעת בפני אפשרות אחת בלבד, לשכור במישרין ובאופן מיידי את שירותי מובילוגיק ללא תיווכה של הנתבעת 1.

ואכן ביום 4.5.08 נחתם בין התובעת למובילוגיק הסכם שירות (להלן - ההסכם השני), שנכנס לתוקפו ביום 1.5.08. תנאי ההסכם השני היו מבחינתה של התובעת נחותים באופן משמעותי מאלו שסוכמו מראש עם הנתבעת 1. בעבור שירותי התוכנה נאלצה התובעת לשלם למובילוגיק סך של 126,000 ש"ח. בעבור שירות ותמיכה הוסכם שהתובעת תשלם למובילוגיק, החל מהשנה השנייה, סך של 10,080 ש"ח לשנה. עד חודש אפריל 2011, דהיינו שלוש שנים ממועד ההפרה, שילמה התובעת למובילוגיק סך של 23,520 ש"ח בגין שירות ותמיכה. כמו כן, נאלצה התובעת לרכוש שני שרתים בעלות של 40,772 ש"ח וכן מזגן שהותקן בחדר השרתים בסך של 3,000 ש"ח.

לפיכך, התובעת עותרת לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה מהפרת ההסכם ע"י הנתבעת 1 בסך של 149,009 ש"ח. סכום זה מהווה את כל ההוצאות העודפות שנשאה בהן התובעת בגין הפרת ההסכם, לאחר שנוכה סך של 44,283 ש"ח - הוא עלות השירות שהיה ניתן לתובעת על ידי הנתבעת 1 לו ההסכם ביניהן לא היה מופר.

טענות הנתבעות

בסמוך להתקשרות בהסכם התברר לנתבעת 1, כי התובעת איננה מכבדת את התחייבויותיה ואיננה משלמת בגין השירותים שסופקו לה. זאת ועוד, הנתבעת 1 נדרשה לשלם למובילוגיק תשלומים בגין התוכנה, שסיפקה מובילוגיק לתובעת. הנתבעת 1 מצאה עצמה משלמת למובילוגיק מכיסה עבור שירותים, שהעניקה מובילוגיק לתובעת, מבלי שהתובעת שילמה לנתבעת 1 עבור שירותים אלו. לאחר שלא היה באזהרות ובהתראות שששלחה הנתבעת 1 לתובעת כדי להועיל, הפסיקה הנתבעת 1 את התשלומים למובילוגיק. אז החליטה מובילוגיק לנתק את התובעת מהשירות,  שניתן לה.

התובעת מפריזה בתיאור הנזקים, שנגרמו לה, לטענתה. המערכת שסיפקה מובילוגיק היא מערכת לניהול חיובים. מדובר במערכת, אשר נועדה להקל על התובעת במעקב אחר החיובים, אך אין מדובר בשירות חיוני בלעדיו מושבתת התובעת מפעילות. בטענות אלו יש כדי להעיד על קנטרנות התובעת ועל ניסיונותיה להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת 1.

הנתבעות טוענות, כי במהלך כל תקופת ההסכם הנחתה הנתבעת 1 את התובעת והבהירה לה מפורשות שכל קשר בין התובעת למובילוגיק ייעשה באמצעות הנתבעת 1. אלא שהתובעת חתרה תחתיה ומאחורי גבה של הנתבעת 1, ושיתפה פעולה עם מובילוגיק על מנת לעשות יד אחת נגד הנתבעת 1.

הנתבעות מכחישות את טענת התובעת, ולפיה היא עמדה בפני שוקת שבורה ולא היתה לה ברירה אלא לשכור את שירותי מובילוגיק באופן ישיר. הנתבעות טוענות, כי היתה בפני התובעת ברירה אחת ויחידה - להסדיר את חובה לנתבעת 1 ולהמשיך לקבל את השירות כסדרו.

בסופו של יום הסכימו התובעת והנתבעת 1, לביטול מוסכם והדדי של ההסכם. לאחר מכן התקשרה התובעת עם מובילוגיק בהסכם השני. ההסכם השני הוא הסכם נפרד וחדש, שאין לו כל זיקה לנתבעות, והנתבעות מעולם לא היו צד לו ואף לא בעלות מחוייבות כלשהי מכוחו. זאת ועוד, אין מקום להשוואה בין ההסכם להסכם השני. ההסכם השני הוא הסכם לרכישת תוכנה, שיש בו כדי להקנות זכות קניינית לתובעת בתוכנה. ההסכם, שנחתם בין התובעת לנתבעת 1, כאמור לעיל, היה הסכם לרכישת רישיון לשימוש בתוכנה בלבד. לפיכך, מתקבל על הדעת, כי קיימים פערי מחירים משמעותיים בין שני ההסכמים.

דיון והכרעה

אין חולק על כך שמובילוגיק ניתקה את התובעת משירותיה בעקבות העדר תשלום. כמו כן, נראה שהתובעת התקשרה בהסכם השני עם מובילוגיק, בעת שהאחרונה התריעה, כי תשוב ותנתק את התובעת מהשירותים עקב העדר תשלום. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בסיבת העדר התשלום. האם היתה זו התובעת, שלא שילמה לנתבעת 1  את הכספים אותם התחייבה לשלם, ולכן הפסיקה הנתבעת 1 את התשלומים למובילוגיק, או שמא היתה זו הנתבעת 1 שלא העבירה על דעת עצמה וללא הצדקה את התשלומים למובילוגיק, ובכך אילצה את התובעת להתקשר בהסכם השני?

מכתבי הטענות ומעדויות הצדדים עולה, כי התובעת היתה זו שלא עמדה בתשלומים במועדם והיתה ביתרת חוב כמעט באופן קבוע. כך עולה באופן מפורש מהאמור בסעיף 24 לתצהיר עדותו של מר ידידיה סלע, מנהל בתובעת (להלן - מר סלע), שם נכתב:

"בתקופת השירות בכללה, ובפרט בחודשים שקדמו להפרה, שילמה התובעת את חובותיה לנתבעת ולא צברה סכומי חובות חריגים. יושם לה לעובדה כי התנהלות הצדדים בכל התקופה מלמדת כי הנתבעת הסכינה לאיחור מה בתשלומי חשבונות מטעם התובעת ולא עצרה שירות בגין חובות המשולמים באיחור קל".